שתלים, השתלת עצם והרמת סינוס

הכנה להתקנת שתלים

כהכנה לביצוע ההשתלה יש לבצע בדיקה מקיפה ובין השאר לבדוק אם יש בעיות נוספות העלולות לפגום בהצלחה השתל לטווח הארוך. במקרה שבו קיימת דלקת חניכיים מקומית או כללית שאינה מטופלת תגרם ספיגת עצם סביב השתלים שהותקנו, פריאימפלנטיטיס. לפיכך, על מנת למנוע הופעת מחלת חניכיים סביב השתלים מומלץ לטפל בדלקות ומחלת החניכים בכל חלל הפה לפני התקנת השתלים. כלומר, רצוי להתקין את השתלים רק לאחר שהחניכיים בריאות וקיימת תחזוקה טובה ושמירה נאותה של ההיגיינה האורלית.
לצורך תכנון ההשתלה בדרך כלל נעזרים בצילומי רנטגן טומוגרפיה ממוחשבת (CT) תלת ממדית של האתרים המיועדים להשתלה. צילומים אלה מאפשרים הערכת איכות וכמות העצם הקיימת. בנוסף, הם מאפשרים תכנון מיקום השתלים ואם יש צורך בהשתלת עצם.
במצבים בהם חסרה עצם באתרי ההשתלות מבוצעת לעיתים השתלת עצם. הסיבות העיקריות לחוסר העצם כוללות: עקירות שיניים טראומתיות, דלקות ומחלות חניכיים שגרמו לספיגת העצם התומכת, ספיגת עצם בלתי רצויה בעקבות שימוש בתותבת חלקית או שלמה, ובמצב של חוסר מולד של שיניים.
השתלת עצם יכולה להתבצע לפני התקנת השתל כפרוצדורה מקדימה או בעת התקנתו. במקרה שבו חוסר העצם מועט ניתן לבצע את ההשתלה במקביל להשתלת העצם.

הרמת סינוס

הסינוס המקסילרי הוא חלל אנטומי המצוי מעל הלסת העליונה באזור האחורי מכל צד. לאחר עקירות השיניים הטוחנות או המלתעות העליונות חלה לעיתים ספיגת עצם מרובה. במצב זה העצם הזמינה להשתלה היא מועטה ולכן נדרש ניתוח להרמת סינוס והשתלת עצם ברצפת הסינוס המקסילרי. המטרה בביצוע הרמת סינוס היא לאפשר מצב שהשתל כולו יהיה עטוף כולו בעצם. החדרת שתל לחלל הסינוס כאשר אין עצם מספקת יכולה לגרום לזיהומים, דלקות, סינוסיטיס וכישלון של השתל. ניתן להתקין שתלים ביחד עם הרמת הסינוס במידה וחוסר העצם אינו מרובה. בחוסר עצם רב יש לבצע את התקנת השתלים בשני שלבים: א) הרמת הסינוס והשתלת העצם, ב) כעבור מספר חודשים עם קבלת כמות עצם מספקת מבוצעת התקנת השתלים.
גורמי סיכון להשתלות
מלבד מחלת חניכיים קיימים מספר גורמי סיכון נוספים המשפיעים על הצלחת שתלים וביניהם:

1. מחלות סיסטמיות בלתי מאוזנות כסוכרת
2. אוסטאופורוזיס
3. עישון כבד

כהכנה לפרוצדורת ההשתלות קיים הצורך באיזון וייצוב המחלות הסיסטמיות ככל שניתן על ידי רופא המשפחה.
מעקבים
לאחר ההשתלות והשיקום יש להקפיד על התחזוקה בכדי להבטיח את שימור השתלים לטווח הארוך. התחזוקה כוללת שימוש בכלי צחצוח מתאימים ואישיים לכל מתרפא, מעקבים, ניקוי והקפדה על היגיינה אורלית טובה. רצוי שהתחזוקה תתבצע על ידי רופא מומחה לחניכים – פריודונט.